הלכנו למוזיאון הטבע האמריקני ע"ש טדי רוזוולט בשדרה השמינית, שהיה ענק ומדהים כצפוי. זה מוזיאון טבע בסגנון הישן, שהזכיר לי את מוזיאון פילדס בשיקגו: נגיד, פוחלצי חיות מוצגים מאחורי זכוכית, מוקפים בסביבתם הטבעית, בסיטואציות כאילו-טיפוסיות אבל בעצם דרמטיות ומרגשות שמציגות את מלוא יופיו ואכזריותו של הטבע וכו'. מאוד, אה, תחילת המאה ה-20, שאז באמת המוזיאון הוקם.

ולכן חוץ מהעניין של לראות את התערוכות עצמן, הסתקרנתי מאוד גם לראות איך בחרו אוצרי המוזיאון, ילידי המאה ה-19 מן הסתם, להציג את הידע והמוצגים, וזה הולך בערך ככה: יש איזה ארבע או חמש תערוכות שונות שמוקדשות כל אחד ליבשת או אזור שונה בעולם: אפריקה, האמריקות, מזרח אסיה וכו'. בכל אחת אפשר לראות הכול על אותה יבשת: בעיקר בעלי החיים המקומיים, והתרבות המקומית, אבל גם קצת נוף, אקלים, וכו'. נגיד, אחרי שעוברים פוחלצי ביזונים יש מיצג של לבוש מסורתי של שבט אינדיאני. לצד הפיל האפריקני, הסברים ודוגמאות של כלים שמשמשים לטכניקות עיבוד מתכת מסורתיות באפריקה. וכיוצא באלה. התיאורים של הערכים, הנורמות, הטקסים והתרבות החומרית של ה, אה, ילידים היו נראים לי מכבדים ומפרגנים ככל שיכלתי לשפוט, אבל היה משהו מוזר ואפילו מערער בתיאור היבש של המאפיינים, כאילו מדובר במשהו שלא שונה מהותית מנגיד צורות הקרניים של איילים, כאילו תרבות של איזה עם או שבט היא בסך הכול סט של תכונות, שכנראה גם נובעות מהסביבה, ולא מופע רגעי של תרבות אנושית כללית שמשתנה כל הזמן ומתערבבת עם תרבויות אחרות ונראית אחרת מנקודות מבט שונות, שזה נראה לי יותר איך שאנחנו מסתכלים על זה היום. היו פה ושם גם מיצגים שהסתכלו על התרבות בצורה יותר רוחבית, ודווקא אלה היו לי הכי מעניינים. היה, למשל, מיצג שהראה שחזורים של כל מיני ערי מסחר בעולם העתיק (בתמונה: בגדד. שימו לב לפינה האוריינטליסטית עם השטיח המעופף). והיה גם הסבר מקיף על תופעת השמאניזם, כעניין עם הגדרה נתונה שמופיע בצורה דומה בתרבויות לא קשורות. אבל הרוב התייחס לכל תרבות כאילו יש לה יותר במשותף עם בעלי החיים באזור שלה מאשר עם בני אדם אחרים. אז בקיצור, העבר הוא אכן ארץ אחרת, ולכן כשלעצמי הייתי שמח לראות גם תערוכה שמראה חוקרים אנגלו-סקסיים משופמים עם כובעי שעם ובגדי חאקי, מסתכלים בזכוכית מגדלת על שרכים ועל בגדים של ילידים, לצד שלט שמתארת את שיטת וערכי חקירת הטבע והאדם שלהם. אבל זה כמובן לא יכול להיות, אז הנה אני משלים פה את החסר.

בכל אופן, הילדים נהנו מאוד לראות את החיות השונות, ופחות התחברו לתיאורי התרבויות. אבל כן ניצלתי את ההזדמנות, כשהיה מיצג רלבנטי, להראות ליונתן את התפתחות כלי צור וכלים אחרים של תקופת האבן המוקדמת לצד ההתפתחות הפיסית של האדם עצמו, וזה היה לו מעניין מאוד. כמו כן! הראיתי ליונתן שאפשר לקרוא את שמות החיות בשלטים ליד הפוחלצים, ועם זה הוא זרם לגמרי. אני חושב שזו פעם ראשונה שקריאה ממש משמשת אותו ללימוד, ולא רק ללוגיסטיקה, וזה היה כיף לראות.

היו גם תערוכות יותר מודרניות, על חלל והפלנטות וטקטוניקת לוחות ועוד כמה מסביב, אבל המוזיאון היה כל כך גדול שבקושי הספקנו לראות אותן, בעיקר בהתחלה ובסוף. דבר אחד שכן הקפדנו לעשות והיה לדעתי השיא מבחינת הילדים (במיוחד עוז), היה כניסה לתצוגה של פרפרים, ואפשר היה לא רק לראות אותם מקרוב אלא גם לתת להם לשבת עלינו.

בחמש סגרו עלינו את הדלתות ונפנפו אותנו החוצה, מה שהיה חבל אבל מה לעשות. בכיף הייתי חוזר לשם לעוד יום לפחות, ולראות עוד קצת מהתערוכות הנוספות, אבל יש כל כך הרבה דברים לעשות בניו-יורק שבאמת אין טעם לעשות משהו פעמיים אלא אם יש סיבה לוגיסטית שהופכת את זה לקל או נחוץ. אז המשכנו הלאה.

 

 

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s