‏בוקר טוב מנקיק סולדאד, מצפון ללוס אנג'לס. בבוקר ישבתי עשר דקות עם שירה ולא עשיתי כלום.

אנחנו חמישים מטר ממסילת רכבות משא, וכל הלילה עברו פה, אבל האמת שזה דווקא נחמד ורומנטי. ‏בערב ספרנו רכבת עם 75 קרונות, רובם עם שתי מכולות, ובראשם שלושה קטרים.

לאט לאט נרגע הלחץ של המעבר אז נעמה מתחילה לחפוף אותי על הפעלת מערכות הקרוואן השונות. אתמול זה היה על חיבור וניתוק מהרכב הגורר. ‏היום על מערכת הביוב המורכבת. חיבור, ריקון, ניקוי ותחזוקה. אמ;לק: כל פוסטי השירותים שאתם שונאים, פלוס בדיחות קקי-פיפי גרועות (שלי), כפול אלף.

‏האמת שמה שמעניין אותי באמת זה מערכת החשמל, שהיא בכלל קטע הזוי, אבל זה דורש עוד מחקר. אעדכן.

כבר אין שום דבר שאני יכול לספר ליונתן מתוך ידע כללי על חיי היומיום שהוא לא כבר יודע. ‏אתמול בנחל הראינו לילדים את החרקים רצי-מים האלה והוא כזה "כי יש להם בועות אוויר מיקרוסקופיות על הרגליים!". אה… אוקיי

מהומה בפארק הקרוואנים סאנבורן: הריינג'רים של מחוז סאנטה קלארה באו והכריזו שאוכפים את תנאי השימוש בפארק שמגביל את השהיה בו ל-14 לילות ברציפות. העיפו מפה מלא אנשים, בעיקר בני שישים פלוס בודדים או זוגות שעובדים במשרות צווארון-כחול בעמק, ואלה המגורים שהם יכולים להרשות לעצמם. היו הרבה לחץ ושיחות טלפון מודאגות במשך כמה ימים: לאן נלך? מה, נחנה ככה ברחוב, בלי חיבור חשמל ובלי מזגן בחום הזה? אולי נגור אצל הבת שלי איזה יומיים? בסוף לפחות השכנים שלנו הסתדרו.

למחרת באו קרוואנים גדולים ויפים עם משפחות שבאו לסופ"ש ארוך לעשות קמפינג.

בוקר טוב מהפארק המחוזי "סאנבורן", ליד סראטוגה. נהיה פה עד שבת. מקום מושלם, למעט זה שאין קליטה, אז נסענו לעיר לעשות סידורים באינטרנט.