אחרי שבועיים בדרום המפרץ, עברנו לשבוע בחזרה "הביתה": לחניון הראשון שהיינו בו כשרק עברנו לקרוואן, שאז היה בשבילנו חדש ולא-מוכר, באתר הנופש המחוזי Coyote Point, צמוד לנמל התעופה של סן פרנסיסקו. זה מקום מקסים שאהבנו מאוד, ולכן שמחנו לחזור אליו, ועכשיו, אחרי שראינו הרבה אתרי קרוואנים, אני יכול להשוות ולהבין בדיוק מה כל כך מוצלח בו. הוא קטן ואינטימי ושקט (רק ארבעה מקומות); עם נוף מהמם מהחלונות שלנו ישר על מי המפרץ, כשבקיץ יש שם גם גולשי גלים וקייט-סרפרים, אבל עכשיו בחורף אפשר לראות רק את המטוסים ממריאים ונוחתים על המסלולים; באזור ירוק ומיוער; במיקום סופר-מרכזי, בצפון חצי-האי של סן פרנסיסקו, מרחק רק חצי שעה מהעיר; צמוד לגן שעשועים גדול ויפה; ולמדשאות רחבות ידיים; ובמרחק הליכה ממוזיאון ילדים גדול; ועם כל זאת, לא יקר ($45 ללילה). זאת אומרת, אחת-עשרה מתוך עשר בכמעט כל פרמטר. אנחנו הגענו למקום ממש לפני חג ההודיה, וכך יכולנו לבלות את החג עם חברים באזור, ואת שארית השבוע ניצלנו כדי לקחת את הילדים לכל הפעילויות השוות של סן פרנסיסקו.
בדיוק ביום שהגענו התחילו הגשמים בצפון-קליפורניה, אחרי סתיו יבש וארוך במיוחד, וניקו סוף-סוף מהאוויר את עשן השרפות. אבל בעקבות אלה, מהר מאוד גילינו נקודה דולפת בגג, דווקא מעל שולחן האוכל. יכול להיות שנכנסו מים גם למקומות אחרים, כי מייד אחר כך הפסיק לעבוד גם הקונוורטר, שהופך זרם חילופין מבחוץ לזרם ישיר 12 וולט, ומצברי הקרוואן הפסיקו להיטען. המשמעות: אי אפשר כמעט להשתמש ברוב האורות, ובדי.וי.די, ובהסקה, וגם לא במשאבת המים, ואם היינו רוצים לעזוב את המקום גם לא היינו יכולים להתקפל ולמשוך את הרגליים ההידרואליות. וכל זה בתחילת סוף השבוע של חג ההודיה, כשהכול סגור ואין עם מי לדבר. ביחד עם כל התקלות המינוריות האחרות שהצטברו אצלנו בקרוואן ובסוף לא הספקנו לתקן, הרגשנו שהכול מתפרק סביבנו ושאנחנו לא מצליחים להחזיק את הקירות עומדים, והתסכול ואי-הוודאות דחקו את הפסטורליה.
אחרי שנגמר סוף השבוע נעמה הרימה כמה טלפונים, ונמצא פתרון. במקום לארגן את התוכניות שלנו כך שהקרוואן יוכל לשבת במוסך במשך שבוע, יש חברות ששולחות טכנאים שמגיעים עד הבית ומתקנים דברים במקום, ממש כמו בעלי מקצוע של בתי לבנים. זה היה נראה לי כמו רעיון יקר מדיי ומפונק, כמו להזמין הביתה מכונאי רכב, אבל מסתבר שהמחיר סביר לגמרי ואפשר לעשות ביקור חירום כבר למחרת. בזמן שלקחתי את הילדים לעיר האיש התקין לנו קונוורטר חלופי, ולמחרת שלח הצעת מחיר ולו"ז לכל שאר התקלות שדחינו במשך חודשים. עם התקלה הקריטית מתוקנת, ועם צפי ברור לתיקון גם של התקלות המינוריות, יכולנו להירגע ולחזור ליהנות. ביום האחרון שלנו גם הגשם קצת נרגע, אז לקחתי את הילדים לטיול רגלי קצר במעלה הגבעה המיוערת באקליפטוסים ועצי מחט שמשקיפה על המפרץ. הם אספו אצטרובלים ומקלות והתרוצצו בשבילים, עד שהגענו לראשה. שם נמצא מוזיאון הילדים וגן החיות Curiodyssey, שאנחנו מכירים ואוהבים כבר שנים, ונשארנו שם כמה שעות בזמן שנעמה מכינה את הקרוואן לתנועה. ואז חזרנו לחניון, למבט אחרון על המפרץ.
מפרציה, ככה אני יכול לראות עכשיו בפרספקטיבה, היא אזור עשיר, משכיל, מתוחכם, אפילו זחוח קצת, יותר מכל מקום אחר שהיינו בו למעט ניו-יורק. גם בגלל תחומי עניין וגם בגלל פילנתרופיה, חלק מהעושר והתחכום הטכני מופנה לכל מיני מוסדות ופעילויות חינוך בקהילה המקומית. מבחינתנו, המשמעות היא: מוזיאוני מדע שווים ביותר.
לא כל כך הלכנו למוזיאוני המדע כשגרנו כאן, כי הילדים היו עוד יחסית קטנים, ולא היה בזה ערך מוסף. אבל עכשיו יונתן בן יותר משבע, ועוז בן חמש, אז לקחתי את כולם למוזיאון Tech Museum of Innovation בסן חוזה. אני מגדיר אותו כמוזיאון מדע כי זה הכי קרוב שיש, אבל למעשה הוא משהו אחר לגמרי. אין בו הרבה הסברים ותצוגות על תופעות טבעיות, או על מדע, או ההתפתחות ההיסטורית של ההבנה שלנו של הטבע. מה שכן יש בו, זה תצוגות שמסבירות טכנולוגיה עכשוית, או שמשתמשות בטכנולוגיה עכשוית כדי להציג כל מיני תופעות. בעיקר יש בו המון מוצגים שמשלבים מחשבים עם מסכים גדולים ותוכנה עם מודלים מורכבים יחד עם דברים שאפשר להרכיב בידיים ולראות איך הם מתנהגים. זה נראה מדהים ויזואלית ומפתה מאוד ואיך שנכנסנו העיניים של הילדים נפערו לנוכח ארץ הפלאות הזאת. הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לסדנה שבה הילדים עושים גרסה היי-טק של ניסוי הביצה: מקבלים קוביה עם אקסלרומטר ומנסים להרכיב סביבה ריפוד ומנגנונים כך שיהיה אפשר לזרוק אותה מגובה בלי שהיא תיפגע במגע עם הרצפה. הם הגיעו קרוב מאוד ליעד הזה. גם היתה שם סדנת בניית רובוטים, שבה הילדים יכולים להרכיב על מסגרת חיישנים ומנועים שונים ולחווט אותם אלה לאלה ולראות איך הם מגיבים בצורה שונה.
וסדנה על אבטחת מידע, כולל סדנה על פריצת מנעולים פיסיים (יונתן לא התעניין בפריצה, אבל ריתק אותו להבין סוף סוף איך מנעול עובד). ומערכת שבה הילדים מרכיבים חיות בלגו, ואז סורק אוטומטי מרכיב ממנה מודל תלת מימדי ומזהה איזו חיה זו, ומאפשר להם לשלב את החיה שלהם במציאות מדומה.
אבל הכי הם אהבו סדנה שמדמה הנדסה גנטית של חידקים: הם הרכיבו, על מודל פיסי, גירויים ותגובות פשוטים של הבקטריה: מה לעשות כשמרגישים נוכחות של איזשהו חומר, או חידקים אחרים מאותה משפחה, או זרים: להפריש חומרים מסוימים, להתקרב, להתרחק, להתרבות… אחרי שבחנו את תגובות הבקטריה במבחנה הם יכלו לשחרר אותה למסך הענק למעלה, ולצפות באינטראקציות שלה עם בקטריות דומות שהשאירו מבקרים קודמים.
חזרנו לאזור מפרץ סן פרנסיסקו, אותו עזבנו לאחרונה לפני יותר משנה וארבעה חודשים, וההרגשה היתה קצת מבלבלת. מצד אחד, זה הבית: פה גרנו חמש שנים, פה גדל יונתן ונולדו עוז, רפאל, ושירה, יש פה הרבה חברים ומקומות אהובים — אבל, אנחנו עדיין בטיול. לא רק מבחינת זה שאנחנו גרים באותו בקרוואן, אלא גם סדר היום שלנו, הפעילויות שאנחנו מחפשים, הפרספקטיבה שלנו. אז אפשר לומר שמפרציה זו בסך הכול עוד עיר שהגענו אליה… פשוט מאוד, מאוד מוכרת.
בשבועיים הראשונים חנינו בחניון במנוי שלנו בעיירה Morgan Hill, ממש בקצה הדרומי של מפרציה, שהמרחק ממנה לעמק סנטה קלרה, הוא עמק הסיליקון, הוא רק 30-45 דקות. זה היה נוח במיוחד לפעילויות יומיות בדרום המפרץ, אבל רחוק מדיי עבור סן פרנסיסקו ואזורים יותר צפוניים. אז נשארנו בדרום, וביקרנו הרבה חברים שלא ראינו הרבה זמן, ופגשנו את אלי ואבא שלה. אלי היא החברה הכי טובה של יונתן ועוז, שכשגרנו פה היינו פוגשים בגן השעשועים כל יום שישי. הם התגעגעו אליה מאוד, ודיברו עליה וכתבו לה מכתבים מהדרך כל הזמן הזה. הילדים היו כל כך מאושרים לפגוש אותה שהחיוך לא ירד להם מהפנים במשך ימים.
הלכנו לפעילויות האהובות ביותר עלינו באזור, מוזיאוני הילדים בסן חוזה (Children's Discovery Museum) ופאלו אלטו (Junior Museum and Zoo), שפעם היינו הולכים אליהם כמעט כל סוף שבוע. ובכן, אין אדם יכול לקחת את ילדיו לאותו מוזיאון פעמיים. חלק מהתערוכות התחלפו, וגם הילדים גדלו. יונתן הופתע כל הזמן לגלות כמה המוצגים והמבנים נמוכים ביחס לאיך שהוא זכר אותם. אבל אני התרגשתי לראות אותו עדיין משחק בדיוק באותם מוצגים שהוא אהב בתור פעוט, כשרק היגרנו לאזור לראשונה.

 

בדרך מסאן דייגו בחזרה למפרציה עצרנו לארבעה ימים בלונג ביץ', קליפורניה. לונג ביץ' זו עיר הנמל של לוס אנג'לס, והגענו לשם כמעט באקראי, כי רצינו לשהות במטרופולין במקום קצת אחר. אז יצא ממש נחמד, כי זאת עיר מגניבה ואופנתית עם פעילות ומסעדות וחיי רחוב ודברים לעשות. קודם כול חגגנו לנעמה יום הולדת במסעדה של היפסטרים, ןאז חזרנו לחניון שלנו שנמצא ממש על המרינה. היה לי נוח לעבוד משם, וגם נסענו לפעילויות באזור, בעיקר בדרום לוס אנג'לס, שפתאום היתה במרחק 30-40 דקות נסיעה ולא שעה וחצי.
הלכנו ל-Discovery Cube Orange County, שזה מוזיאון מדע/ילדים עמוס בפעילויות — המוזר ביניהם היה דינוזאור ענק שהילדים יכולים לטפס לתוכו ולראות איך מערכות חילוף הדם והעיכול שלו עובדות, באמצעות צינורות שמתגלגלים בהם כדורי פלסטיק.
וגם הלכנו ל-Aquarium of the Pacific, שהיה ממש מרחק הליכה מהחניון שלנו. אין בו אקווריומי-ענק אקסטרווגנטיים כמו שראינו במונטריי ובאטלנטה, אבל בכל זאת הוא נרחב ויפה וכולל חיות ימיות מכל פינות האוקיינוסים, ממוינים לאגפים לפי הגיאוגרפיה. הילדים קודם כול התנסו בפינת הליטוף של המדוזות ושיחקו הרבה בחצר הפתוחה של האקווריום.
אחר כך נכנסנו פנימה והתחלנו לחקור. התרשמות מיוחדת נרשמה מהתצוגה הנאה של אריות הים, ואילו אני הכי אהבתי את התמנון הפסיפי הענק, שאיתו רפאל ניהל שיחה ארוכה.
בדרך כלל אנחנו לא מתכננים או מתחייבים מראש בטיול שלנו כמה זמן נהיה בכל מקום. בסאן דייגו חרגנו ממנהגנו וכן תכננו, וזה יצא קצת חבל, כי מסתבר שזאת עיר מעניינת בהרבה משחשבנו ואם היינו יותר גמישים היינו נשארים בה עוד קצת. ביקרנו בה כבר פעם לפני אולי חמש שנים, אז הפעם לא הלכנו למקומות שכבר היינו בהם בעבר (חוץ מגן החיות) ובמקום זה ניסינו דברים חדשים.
חוץ מהמוזיאונים בפארק בלבואה הלכנו ל-New Children's Museum בדאון-טאון, פעמיים (פעם אני לקחתי את הילדים ופעם נעמה). הוא לא מאוד גדול, אבל כל הפעילויות שהיו שם אחרות לגמרי ומרגישות שונה מכל מה שהיכרנו בכל מוזיאון אחר. במיוחד הילדים התלהבו מחדר מרופד ענק ומלא בכריות עד התקרה, שם הם המציאו משחקים ומלחמות וטירות ותהפוכות שלמות בינם לבין עצמם ולילדים אחרים שהיו שם. וגם פינת יצירה מוצלחת מאוד.
את תקופת האלווין העברנו בסאן דייגו, אז הילדים עשו טריק-אור-טריט בין הקרוואנים. חוץ מזה, הלכנו ללגו-לנד קליפורניה, שעשו פעילות מיוחדת לכבוד החג.
כשנגמרו השבועיים שלנו בסאן-דייגו נסענו שוב ללגו-לנד קליפורניה, לכמה ימים, והיה כיף מאוד אבל הוא דומה בכל פרט ופרט ללגו-לנד פלורידה, שעליו כבר כתבתי, אז אין טעם להרחיב שוב. הדבר החדש היחיד היה האקווריום SeaLife שנמצא שם, ושניצלנו את ההזדמנות לראות.
ואז הלאה, צפונה.