חזרנו לאזור מפרץ סן פרנסיסקו, אותו עזבנו לאחרונה לפני יותר משנה וארבעה חודשים, וההרגשה היתה קצת מבלבלת. מצד אחד, זה הבית: פה גרנו חמש שנים, פה גדל יונתן ונולדו עוז, רפאל, ושירה, יש פה הרבה חברים ומקומות אהובים — אבל, אנחנו עדיין בטיול. לא רק מבחינת זה שאנחנו גרים באותו בקרוואן, אלא גם סדר היום שלנו, הפעילויות שאנחנו מחפשים, הפרספקטיבה שלנו. אז אפשר לומר שמפרציה זו בסך הכול עוד עיר שהגענו אליה… פשוט מאוד, מאוד מוכרת.

בשבועיים הראשונים חנינו בחניון במנוי שלנו בעיירה Morgan Hill, ממש בקצה הדרומי של מפרציה, שהמרחק ממנה לעמק סנטה קלרה, הוא עמק הסיליקון, הוא רק 30-45 דקות. זה היה נוח במיוחד לפעילויות יומיות בדרום המפרץ, אבל רחוק מדיי עבור סן פרנסיסקו ואזורים יותר צפוניים. אז נשארנו בדרום, וביקרנו הרבה חברים שלא ראינו הרבה זמן, ופגשנו את אלי ואבא שלה. אלי היא החברה הכי טובה של יונתן ועוז, שכשגרנו פה היינו פוגשים בגן השעשועים כל יום שישי. הם התגעגעו אליה מאוד, ודיברו עליה וכתבו לה מכתבים מהדרך כל הזמן הזה. הילדים היו כל כך מאושרים לפגוש אותה שהחיוך לא ירד להם מהפנים במשך ימים.

הלכנו לפעילויות האהובות ביותר עלינו באזור, מוזיאוני הילדים בסן חוזה (Children's Discovery Museum) ופאלו אלטו (Junior Museum and Zoo), שפעם היינו הולכים אליהם כמעט כל סוף שבוע. ובכן, אין אדם יכול לקחת את ילדיו לאותו מוזיאון פעמיים. חלק מהתערוכות התחלפו, וגם הילדים גדלו. יונתן הופתע כל הזמן לגלות כמה המוצגים והמבנים נמוכים ביחס לאיך שהוא זכר אותם. אבל אני התרגשתי לראות אותו עדיין משחק בדיוק באותם מוצגים שהוא אהב בתור פעוט, כשרק היגרנו לאזור לראשונה.