מפרציה, ככה אני יכול לראות עכשיו בפרספקטיבה, היא אזור עשיר, משכיל, מתוחכם, אפילו זחוח קצת, יותר מכל מקום אחר שהיינו בו למעט ניו-יורק. גם בגלל תחומי עניין וגם בגלל פילנתרופיה, חלק מהעושר והתחכום הטכני מופנה לכל מיני מוסדות ופעילויות חינוך בקהילה המקומית. מבחינתנו, המשמעות היא: מוזיאוני מדע שווים ביותר.

לא כל כך הלכנו למוזיאוני המדע כשגרנו כאן, כי הילדים היו עוד יחסית קטנים, ולא היה בזה ערך מוסף. אבל עכשיו יונתן בן יותר משבע, ועוז בן חמש, אז לקחתי את כולם למוזיאון Tech Museum of Innovation בסן חוזה. אני מגדיר אותו כמוזיאון מדע כי זה הכי קרוב שיש, אבל למעשה הוא משהו אחר לגמרי. אין בו הרבה הסברים ותצוגות על תופעות טבעיות, או על מדע, או ההתפתחות ההיסטורית של ההבנה שלנו של הטבע. מה שכן יש בו, זה תצוגות שמסבירות טכנולוגיה עכשוית, או שמשתמשות בטכנולוגיה עכשוית כדי להציג כל מיני תופעות. בעיקר יש בו המון מוצגים שמשלבים מחשבים עם מסכים גדולים ותוכנה עם מודלים מורכבים יחד עם דברים שאפשר להרכיב בידיים ולראות איך הם מתנהגים. זה נראה מדהים ויזואלית ומפתה מאוד ואיך שנכנסנו העיניים של הילדים נפערו לנוכח ארץ הפלאות הזאת. הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לסדנה שבה הילדים עושים גרסה היי-טק של ניסוי הביצה: מקבלים קוביה עם אקסלרומטר ומנסים להרכיב סביבה ריפוד ומנגנונים כך שיהיה אפשר לזרוק אותה מגובה בלי שהיא תיפגע במגע עם הרצפה. הם הגיעו קרוב מאוד ליעד הזה. גם היתה שם סדנת בניית רובוטים, שבה הילדים יכולים להרכיב על מסגרת חיישנים ומנועים שונים ולחווט אותם אלה לאלה ולראות איך הם מגיבים בצורה שונה.

וסדנה על אבטחת מידע, כולל סדנה על פריצת מנעולים פיסיים (יונתן לא התעניין בפריצה, אבל ריתק אותו להבין סוף סוף איך מנעול עובד). ומערכת שבה הילדים מרכיבים חיות בלגו, ואז סורק אוטומטי מרכיב ממנה מודל תלת מימדי ומזהה איזו חיה זו, ומאפשר להם לשלב את החיה שלהם במציאות מדומה.

אבל הכי הם אהבו סדנה שמדמה הנדסה גנטית של חידקים: הם הרכיבו, על מודל פיסי, גירויים ותגובות פשוטים של הבקטריה: מה לעשות כשמרגישים נוכחות של איזשהו חומר, או חידקים אחרים מאותה משפחה, או זרים: להפריש חומרים מסוימים, להתקרב, להתרחק, להתרבות… אחרי שבחנו את תגובות הבקטריה במבחנה הם יכלו לשחרר אותה למסך הענק למעלה, ולצפות באינטראקציות שלה עם בקטריות דומות שהשאירו מבקרים קודמים.