לאחר שמיצינו את וושינגטון די.סי, הלכנו לראות את בולטימור (שנמצאת אומנם מצפון לוושינגטון, אבל היא די קרובה וממילא חנינו באמצע הדרך ביניהן). הדבר העיקרי שראינו שם היה פורט מקהנרי, המבצר מהקרב המפורסם ממלחמת 1812, והוא מפורסם כי עליו נכתב המנון ארצות הברית. את הסיפור כבר שמענו שלוש פעמים לפחות במהלך הטיול, אבל זה סיפור יפה: המבצר עמד בכניסה למפרץ והגן על העיר בולטימור מפני הצי האימפריאלי האימתני במשך לילה שלם של הפגזות והפגזות נגד של תותחים. פרנסיס סקוט קי, המחבר, היה באותו זמן במעצר על אחת הספינות הבריטיות, השקיף על הקרב מהסיפון, והיה במתח אם המגינים האמריקאיים הפסידו או ניצחו. ואז, לאור השחר המוקדם, הוא ראה את הדגל הפסים והכוכבים הענק מתנופף מעל המבצר, וידע שהוא מסמל בו-זמנית ניצחון וחופש מופשטים אבל גם קונקרטיים לגמרי. אז הוא מאוד התרגש וכתב את השיר, שהבית הראשון שלו הפך יותר מאוחר להמנון. ככה יוצא שההמנון האמריקאי, שהוא סמל לאומי, הוא בעצם על הדגל, שהוא סמל לאומי אחר, שזה תמיד נראה לי קצת מצחיק אבל בעצם משתלב מושלם בלאומיות האמריקאית שהיא מאוד אבסטרקטית וכמעט אוניברסלית, ולכן אפשר להלביש עליה ערכים ותכנים חדשים בכל מקום וזמן והקשר. אז מעולה להם.

בכל אופן. אפשר לסמוך על שירות הפארקים הלאומיים שיביאו את הרושם למקסימום: נכנסו למרכז המבקרים וצפינו בסרט שמספר את כל הסיפור, עם הסבר על הטקטיקות הצבאיות וההקשר ההיסטורי, ושחקנים חיים ואפקטים, שמסתיים בקלוז-אפ על הפנים הנרגשות של פרנסיס סקוט קי כשהוא רואה סוף סוף את הדגל מהסיפון; ואז קולאז' קולנועי עם קטעי ביצועים מתפתחים של "הדגל זרוע הכוכבים" במהלך ההיסטוריה, מהעתיק ביותר ועד ג'ימי הנדריקס בוודסטוק; ואז! כשהקהל נרגש כולו מהאלמותיות של הסנטימנט, כל הקיר שעליו מסך הקולנוע פשוט *עולה* וחושף את המבצר שנמצא מאחוריו, בוהק בשמש, עם הדגל מתנופף מעליו, וההמנון מתנגן בשלמותו הפעם, וכולם עומדים עם יד על הלב (כי רואים את הדגל). ואז יוצאים דרך הקיר הפתוח לסייר במבצר.

אני מלכתחילה התעניינתי במבצר עצמו: הוא בנוי בצורת כוכב (אני מנחש שכדי שהחומות יוכלו להדוף יותר טוב כדורי תותח הצידה? לא הצלחתי לברר את זה) עם תותחים בפינות. וגם הנוף יפהפה, כי הוא ממש באמצע המפרץ, עם העיר ורציפי הנמלים ואוניות פרושים מכל הכיוונים. הילדים נהנו לחקור את הבונקרים ואת מרתפי איחסון הפצצות, ולרוץ על הביצורים. עד שסיימו להתעייף וחזרנו הביתה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s