נסענו מפרוורי וושינגטון במדינת מרילנד ועד לקצה הצפון-מערבי של מדינת דרום-קרולינה, ביומיים רצופים של נסיעות. מזג האוויר התחמם קצת; היערות התעבו, גבהו, והוריקו מעט; הנוף הפך להררי יותר. לאחר כמה שעות של נסיעה התחלנו סוף-סוף להיחלץ מבאר הכבידה העירוני של המגלופוליס הצפון-מזרחי האדיר, ואז גם הישוב האנושי יכל להתחיל לבטא אופי משל עצמו, בתחילה בהיסוס, ואז בביטחון הולך וגובר. בנייה בלבנים האדומות הפכה דומיננטית עבור בתים פרטיים. וגם אלה שהיו בנויים מעץ נראו דרומיים יותר, גדולים יותר, עם חזיתות רחבות ומרשימות, כמו בתי אחוזה שחולשים על אדמותיהם; או לחילופין, קטנים ומוזנחים, עם צבע מתקלף וגרוטאות בחצר. שלטי הפרסומות לאורך הכבישים השתנו. בערים התרגלנו להומור ומשחקי מילים מתוחכמים; לפניה לחוש המעמד הרגיש, לרצון להתקדם בחיים. עכשיו הם דיברו על נוסטלגיה, על ערכים, על משפחה. רהיטים כמו של סבתא. מסעדת הברביקיו של סבא. "את תתמכי באימא שלך; אנחנו נתמוך בך", הבטיחה פרסומת אחת לביטוח סיעודי.
כשעצרנו לאכול במקדולנדס בצד הדרך, רוב האנשים שם היו שחורים, גם הצוות וגם הלקוחות; אבל בכרזות הדרושים של המסעדה, בפרסומים שלה ללקוחות, וגם בטלוויזיה, בתחזית מזג האוויר ובחדשות, כמעט כולם היו לבנים. לא יכולתי שלא לשים לב וזה ואני לא יודע איך הם לא שמים לב לזה, אם באמת יכול להיות שהם לא שמים לב. אולי הם הם פשוט התרגלו.
בלילה חנינו לא בוולמרט, כמו שהתרגלנו עד עכשיו, אלא ניצלנו אופציה חדשה וחנינו מחוץ למסעדה מתוך הרשת הענקית של Cracker Barrel. כשקמנו אכלנו שם ארוחת בוקר: בישול דרומי מסורתי כבד, במופגן ובמוצהר, עם רהיטי עץ וכיסאות נדנדה על המרפסת בחוץ, ותמונות וחפצים עתיקים על הקירות בפנים. שלט על הדלת הכריז שהמסעדה מקבלת בברכה לקוחות מכל הגזעים והמוצאים בלי אפליה. חיפשתי בעקשנות בין כל התמונות בשחור-לבן שהיו תלויות בצפיפות על הקירות, עד שמצאתי אחת של אדם שחור; רק דפי הצביעה שחולקו לילדים, חופשיים מכבלי הז'אנר הנוסטלגי האותנטי, הכילו דמויות לפי כללי הדייברסיטי האמריקאי הרגיל שהיכרנו עוד מקליפורניה. הלקוחות היו ברובם לבנים.
לקראת ערב חנינו בחניון הקרוואנים שהזמנו מראש על גדותיו של אגם שמפריד בין מדינת דרום קרולינה לג'ורג'יה. האזור נראה כפרי לגמרי, אבל רק שעתיים נסיעה ממערב לו נמצאת העיר הגדולה אטלנטה, בירת הדרום. למחרת יגיעו משם אח שלי והילדים שלו להתארח אצלנו לשלושה ימים.
מתגלגלים את אמריקה 