הליקוי היה מעולה. ישבנו על הדשא והסתכלנו על השמים וראינו הכול. קודם הירח כיסה לאט לאט את השמש ואנחנו לגמרי קלטנו שזו באמת באמת מערכת תלת-מימדית של כדורי ענק, ולא שהשמש והירח סתם מצוירים על השמים. ככל שיותר ויותר מהשמש היה מוסתר נעשה יותר חשוך וקריר מסביב, כמו לפני שקיעה. עשינו חורים בחתיכת קרטון וראינו שהצללים שלהם בצורת סהר ולא עגולים.

כשמהשמש נשאר רק סהרון קטן וקצר, הסתכלנו על שקית לבנה שהיתה מונחת על הרצפה וראינו "רצועות צל", רצועות מקבילות ומתפתלות של אור וצל, רודפות זו אחרי זו במהירות. הן התחילו ברוחב של סנטימטרים בודדים, וככל שהליקוי התקדם לקראת טוטאליות הן התרחבו עד שכיסו את כל המשטח. זה היה נראה כאילו היקום עצמו מהבהב, שזה בעצם מה שקרה כי ראינו את האור של השמש הכמעט-נקודתית מנצנץ כמו כוכב דרך האטמוספירה.

הרמנו עיניים וראינו את שאריות השמש בצורה של סהר זעיר, שהיה כבר מחולק למקטעים על ידי פסגות ההרים של הירח, והמקטעים הלכו והתקצרו עד שנשארו רק "חרוזי ביילי" של מעט משטח השמש שאפשר היה לראות דרך הגאיות העמוקים ביותר של הירח. ואז הוא כיסה את השמש לגמרי, ונכנסנו לטוטאליות.

וזה היה משהו *אחר לגמרי*. במשך שתי דקות, במקום שבו הייתה אמורה שמש, היה עכשיו רק עיגול שחור מוצק ואפל, מוקף בזוהר לבן בוהק. זה לא היה דומה לשום דבר שאנחנו מכירים, וגם התמונות לא מעבירות בכלל את החוויה. זה היה פשוט נראה כאילו השמש נעלמה, ובמקומה הופיע מאור אחר, זר וחייזרי, עושה בשמים כבשלו. אני לגמרי יכול להבין למה הקדמונים, שלא ידעו מה קורה וגם לא ידעו שהוא עומד לקרות, נבהלו כל כך. כל מי שהיה איתנו על הדשא הסתכל בשמים בתדהמה, והגדולים שלנו הביטו בהשתאות והיו שקטים לחלוטין, וגם רפאל, שהוא בסך הכול בן שנתיים וחצי, הצביע לשמים וצעק "Circle! Circle".

שאר השמים נראו כמו בשלבים האחרונים של שקיעה. כל האופק, שלוש מאות ושישים מעלות, היה בדמדומים, אבל לא הייתה שום נקודה בהירה או אדומה יותר שבה הייתה השקיעה. שקיעה ללא שמש. השמים היו כהים ואפשר היה לראות כוכבים – כוכבי החורף, כמו קונסטלצית אוריון – מקיפים את השמש השחורה כאילו כלום. חזון אחרית הימים. גם פלנטות היו, וזיהיתי אפילו את מרקורי, שאף פעם לא הצלחתי לראות לפני כן, מרחף קרוב מאוד לעטרה הבוהקת, ניצול נצחי מלהט השמש.

דקה וחמישים ושבע שניות נמשך הפלא, ואז ראינו בפינה הנגדית של העיגול השחור בוהק חזק שהטביע באורו את העטרה, ונראו לרגע כמו טבעת יהלום. מיהרנו להרכיב שוב מחדש את המשקפיים כדי לא להתעוור, וכל שלבי הליקוי החלקי חזרו על עצמם שוב, רק בסדר הפוך. ואז המאורות חזרו למקומם, והשמים חזרו לסדרם, והיום המשיך כרגיל כאילו לא קרה כלום.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s