ברגע שסיימנו את דיסני וורלד מיהרנו דרומה, לחוצים על שמש וחום ומנוחה, ולא אמרנו די עד שהגענו ל-Florida Keys, שרשרת איים טרופיים זעירים שנמשכים דרום-מערבה מקצה חצי האי של פלורידה, על שונית אלמוגים עתיקה וענקית. לא צריך לשחות ולא לעלות על מעבורת, כי כביש US-1 ממשיך מהיבשת ועובר על האיים אחד-אחד, לאורך שלוש שעות ו-180 ק"מ של גשרים. זו חוויה די מיוחדת לנסוע שם. קרקעית הים באזור רדודה מאוד, המים תכולים-בהירים, ובכל מקום אפשר לראות סירות ויאכטות בגדלים שונים. אבל עדיין *נוסעים*, עם הקרוואן, על כביש מסודר, כמו מין אזור מפגש נייטראלי בין הים ליבשה.
האיים זעירים: לרובם כל מה שיש זה הכביש האחד הזה, עם בתים ובתי עסק משני עבריו. למרות שלחלקם יש גם כמה רחובות חוצים מדי פעם, ולגדולים ביותר יש אפילו רחוב מקביל או שניים, שנמשכים כמה מאות מטרים עד שהאי נגמר ורק הכביש נמשך. הנוף הוא, טוב, טרופי, עם צמחיית שיחים עבה שמכסה כל פיסת יבשה פנויה, ודקלים, ובתי לבנים וטיח בני קומה אחת שמנסים כמיטב יכולתם לעמוד בקורוזיה של הים. הנזק של הוריקן "אירמה" ניכר עדיין. הרוב תוקן, אבל אפשר לראות מדי פעם בצידי הכביש ערימות של שאריות בנייה שבורה (מסגרות חלונות, לוחות פח) מעורבבים בשברי עצים נפולים, ושלטי פרסומות שבורים וריקים מפרסומות, ופה ושם שלד של קרוואן הרוס.
אנחנו חנינו על האי Grassy Key, בערך באמצע השרשרת. בעונה הזאת החניון, כמו כל החניונים, מלא כמעט לגמרי בפנסיונרים שמעבירים שם את חודשי החורף, ומבלים את זמנם בלבקר אלה את אלה בקרוואנים שלהם ובדיג מהחוף או מהסירות שלהם.
הגענו לשם רק בשעות אחר הצהריים, אז הסתפקנו בלקחת את הילדים לראות את הים ואת הפליקנים המרחפים מעל הגלים ומנסים לאתר דגים. למחרת: קי ווסט.
מתגלגלים את אמריקה 