בחניה של הפארק הלאומי בהרי הרוקי נדפק לנו האוטו עקב שילוב של בלם יד משוחרר (כנראה?) ומדרון קל, ולא קרה כלום לאף אחד אבל הלכה הדלת. עדיין אפשר לנסוע, וגם יש ביטוח כדי לתקן, אבל המשמעות היא לחכות שבוע-שבועיים במקום אחד בלי יכולת למשיך במסלול, עד שהתיקון יסתיים. אז החלטנו לצלוע בחזרה לדנוור כי עיר גדולה יותר מזו כנראה לא כבר לא תהיה לנו במסלול בשבועיים-שלושה הקרובים. חנינו הפעם בחניון ציבורי, במחיר סביר, במגרש הירידים של מחוז ג'פרסון. טכנית, זאת הפעם השנייה שאנחנו חונים במגרש הירידים של מחוז ג'פרסון, אבל הפעם הקודמת היתה לפני כמעט שנה והיתה במחוז ג'פרסון של מדינת וושינגטון, לא קולורדו, אז איזה הבדל בכל זאת יש. האמת, בסך הכול מקום נחמד, מגרש חניה גדול מאספלט אבל עם הרבה מאוד דשא ירוק מסביב, וגן שעשועים גדול ויפה, ואורווה. לפנות ערב באות גם ארנבות בר לנשנש קצת מהדשא ואז זה בכלל פסטורלי.
התאים לנו לחכות שבועיים דווקא עכשיו כי זאת הזדמנות טובה בשבילי לעבוד בשקט, ויהיה כיף לילדים לחזור לאטרקציות העירוניות (עוד עליהן בהמשך) לעוד פעמיים-שלוש כל אחת. אז בסך הכול לא רע… אבל הידיעה שאנחנו צריכים להישאר בעיר ולא יכולים לנדוד הלאה גורמת לי להרגיש קצת לכוד. אז ממתינים למוסך.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s