בארץ היינו בסך הכול חודשיים, וגרנו אצל ההורים של נעמה בבת-ים וההורים שלי במבשרת-ציון. הג'ט לג היה קשה, ולקח שבועיים עד שהילדים התחילו להתגבש על שעות שינה וכמעט חודש עד שהגענו לסדר יום עקבי, בזמן שאנחנו היינו פחות או יותר ערים במשמרות כדי לשמור עליהם מתעוררים ונרדמים שוב במקומות ובזמנים אקראיים.

אחר כך כבר היה יותר קל, וגם הילדים התרגלו לסבא וסבתא ולבתים החדשים אז הכול היה יותר נינוח. עבדתי שלושה-ארבעה ימים בשבוע מהמשרד בהרצליה, ככל שהתאפשר, אבל עיקר הפעילות היתה לפגוש חברים ומשפחה, ואת זה עשינו במרץ ואני חושב שהספקנו לראות כמעט כולם (למרות שפספסנו כמה אנשים שממש רצינו לפגוש ובסוף לא יצא). חגגנו יום הולדת 40 שלי עם המשפחה, יום ההולדת הכי גדול שלי מאז הבר-מצווה, אני חושב, וימי הולדת לעוז ויונתן בנופש משפחתי גדול ומוצלח, ועזבנו יומיים לפני יום ההולדת שנתיים של שירה, שאז כרטיס הטיסה לתינוקות שלה הופך לדלעת.

לקחנו את הילדים למוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב, שהיה קצת מאתגר לילדים אבל הרבה ממנו מאוד עניין אותם: במיוחד בנק הזרעים, והתערוכה של מפות באמנות. (עוז סיכם: "אבא, אולי נפתח גם אנחנו מוזיאון? נוכל לשים שם הרבה דברים שאף אחד לא יודע מה הם"). הלכנו גם למוזיאון המדע בירושלים, וברחובות, ובבאר-שבע, ובחיפה. בסך הכול, כל הפעילויות האלו היו מעולות, ברמה של מיטב המוזיאונים שיש לערים הגדולות ביותר בארצות הברית להציע. בין לבין הספקנו כמה הופעות, ומסעדות, וים, ופארק מים. ועשיתי לי יום חופש של טיול בתל אביב, ועוד מגוון של בילויים.

בסך הכול: אוכל מעולה; עירוניות מרשימה; פקקים אינסוף; הרבה חום ולחות; והאנשים, בסך הכול, אותו דבר בכל מקום. (חוץ ממשפחה וחברים, זה שאין בשום מקום אחר). נראה לי שנחזור.