הטיסה בחזרה ללוס אנ'לס כללה עצירת לילה בפאריז, עם מלון. זה אמר, מצד אחד, שהגענו לטיסה הטראנס-אטלנטית רעננים ומסוגלים לכול, ומצד שני שהילדים היו ערים כמעט את כולה. קשה לי לומר מה עדיף. נחתנו בבוקר בלוס אנג'לס, מה שהשאיר לנו מספיק זמן לאסוף את המזוודות, ואת האוטו, ואת הקרוואן, ולחנות בחניון הקבוע שלנו. טוב להיות בבית, גם במצב במעוך.

נשארנו בעיר קצת יותר משבועיים, בעיקר בחניון הקבוע שלנו ועוד קצת בחניון אחר. ההתאוששות היתה קלה בהרבה מאחרי הטיסה לארץ, ותוך כמה ימים התרגלנו כולנו לשעון החוף המערבי, ואחרי שבוע כבר לא נשאר לג'ט לג שום זכר. אז כנראה שקל יותר לעבור לישון ולקום עשר שעות יותר מאוחר מאשר 14 שעות. או שהחזרה לבית שלנו ולאורח החיים המוכר עזרה.

חזרנו לסדר יום רגיל כמה שיותר מהר ומיהרנו לקחת את הילדים למגוון הפעילויות והמוזיאונים בלוס אנג'לס שאנחנו מכירים ואוהבים מהביקורים הקודמים, והוספנו עליהם גם את מוזיאון הטבע של מחוז לוס אנג'לס (יפה וכיפי ומונגש מצוין לילדים), ואת השלוחה שלו בבורות הזפת של לה-ברייה (עוד על זה בהמשך). וגם פה ושם נשארנו בקרוואן ונהננו מהפעילויות בחניון.