עוד דברים ופעילויות פילר שעשינו במרכז פלורידה שלא זכו לפוסט משלהם:
– נסענו למוזיאון הילדים Glazer בטאמפה, על חוף מפרץ מקסיקו. זה מוזיאון גדול ומוצלח והם נהנו מאוד, אבל הגדולים קצת מיצו את העניין לקראת הסוף. עיר יפה, בכל אופן.

– נראה לי שהכי כיף היה בגן החיות Brevard, לא רחוק ממרכז החלל קנדי. זה לא גן חיות גדול במיוחד, אבל הוא מאוד נגיש ונעים. הכי אהבנו (בדגש על שירה) את קופי העכביש ותעלוליהם, כולל אחד תינוק. וגם את אגף הדינוזאורים, שעקב נסיבות מצערות היו מיוצגים רק על ידי פסלים רובוטיים, אבל הם נעו והשמיעו קולות ממש כמו המקוריים, ונראו ריאליסטיים לגמרי. כדי להשלים את התמונה, היו גם כלובים עם דינוזאורים מהלכים מודרניים כמו אמו ותרנגולות. וגם האכלנו ג'ירפות!

– על פי בקשת הציבור נסענו למרכז המבקרים של Crayola. כבר היינו בזה המקורי בפנסילבניה, אז עכשיו גם בסניף של אורלנדו, שהם מאוד דומים, והילדים התגעגעו לפעילויות היצירה שלהם.– היות שקיבלנו ממילא כרטיס חינם עם המנוי של לגולנד, השקענו יום אחד במיטב אטרקציות מלכודת-התיירים שבמרכז אורלנדו. עלינו על גלגל ענק ענק (השישי בגודלו בעולם אני חושב?) שהיה מרשים בתור מתקן, אלא שהנוף היה משעמם להדהים. הכרטיס כלל גם כניסה לאקווריום, שעליו אין לי שום דבר מיוחד להגיד, וגם לסניף המקומי של מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו. נחרדתי לגלות שאני לא מזהה אף לא אחד מהסלבס שם (טוב, חוץ ממדונה ומאלביס, שזו לא חוכמה). הכי מעניין היה לראות איך עשו את הפסל של טראמפ. נראה לי שצוחקים עליו, כי עשו אותו עם הבעה כזאת קודרת ואבודה, וגם לא השאירו אותו שם לבד בחדר הסגלגל אלא שמו איתו בחדר את הפסל של אובמה, כולו קורן ומחויך, וכל התיירים ממתינים בתור בהתרגשות להצטלם איתו בעוד דונלד ממשיך לקדור בצד לבד, עם שיער פרוע (שעובד הגיע וסידר באיזשהו שלב. בטח מיקרו-ונדליזם של אחד המבקרים).