אנשים פונים ושואלים אותי איך ואם כדאי ואיפה לראות שיגור של טיל למסלול ממרכז החלל קנדי, אז אני אסכם פה את מה שאני יודע, בהסתייגות שחלק גדול ממה שיש לי לומר הם לא דברים שראיתי בעצמי אלא רק קראתי או שמעתי שאומרים או אפילו רק קיבלתי את הרושם, אז לגמרי סביר שחלק ממה שאני מציע פה לא שלם או פשוט לא נכון. ובכל זאת:

האם כדאי: מרכז החלל קנדי נמצא בסך הכול שעה וחצי נסיעה מאורלנדו, שהיא גם ככה יעד תיירות מאוד פופולרי, והוא כשלעצמו כבר מעניין מאוד לביקור. הייתי אומר שאפשר למצות אותו בחצי יום עד יום (תלוי עד כמה אתם סקרנים ו/או יעילים) אז למה לא להוסיף גם שיגור לווין, שזו חוויה יחודית של פעם בחיים לכל הגילאים.

מתי לראות: אפשר לראות שיגור רק כשיש שיגור, וזה כבר לא בשליטה שלנו. בממוצע יש אולי פעם בשבוע, אז כדאי לבדוק באתר של מרכז החלל אם מתוכננים שיגורים בתקופה שאתם נמצאים במרכז פלורידה, ואם כן, לנסות להגיע בזמן הרלבנטי. צריך לזכור ששיגורים מתבטלים או נדחים כל הזמן, ממגוון סיבות כמו תקלות טכניות או רוחות חזקות מדיי בגובה גבוה או ספינת דייגים שנכנסה בלי אישור לחלק שאמור להיות סגור, ותמיד יכול להיות שתפספסו את החוויה למרות כל המאמצים. לכן טוב לשלב את זה עם ביקור במרכז החלל שעושים ממילא. לשמחתי שני השיגורים שהלכתי לראות אכן הצליחו, אחד מהם בדיוק בזמן והשני באיחור של ארבע שעות. כדאי גם להתעדכן מדי פעם באתר של מרכז החלל — גם אם מלכתחילה לא מצאתם שיגור שאתם יכולים לראות, יכול להיות שבהמשך ישבצו שיגור אחר בדיוק בתאריך שמתאים לכם. אם הבנתי נכון, מרכז החלל נשאר פתוח למבקרים שבאים לראות שיגור מתוכנן גם אם זה מחוץ לשעות הפעילות הרגילות שלו, אבל את זה כדאי לבדוק פרטנית.

איזה שיגור לראות: אני מתאר לעצמי שרובם די דומים, אבל יש בונוס. חלק מהשיגורים של Falcon 9 ו-Falcon Heavy כוללים באותו מעמד גם נחיתה של השלב הראשון (או שני השלבים) של הטיל בחזרה בנמל החלל, שזה כבר מחזה מרהיב בפני עצמו, בנוסף לשיגור (ובדרך כלל כמה דקות אחריו). אני חושב שבימינו מדובר כמעט אך ורק בשיגורים של החללית "דראגון" לאספקה של תחנת החלל הבינלאומית, Cargo Resupply Services – CRS, ושל Falcon Heavy. רוב השיגורים האחרים של Falcon 9 כוללים גם הם נחיתות, אבל אלה בדרך כלל נחיתות ימיות על רפסודה כמה מאות קילומטרים מהחוף, אז לא תוכלו לראות אותן בעיניים אלא רק על המסך. אפשר אולי לשאול את שירות הלקוחות של מרכז החלל אם שיגור מסוים של Falcon 9 או Falcon Heavy כולל גם נחיתה יבשתית שיהיה אפשר לראות אותה. יתרון נוסף לראות דווקא שיגור של CRS זה שאנחנו יודעים לאן הוא הולך; אני מניח שאלא אם כן אתם במקרה מטאורולוגים או מהנדסי תקשורת לא יעניין אתכם כל כך לדעת שמשגרים דווקא לווין מזג אוויר או דווקא לווין תקשורת, אבל את תחנת החלל הבינלאומית כולנו מכירים ויודעים מה היא, ואם רוצים אפשר כמה ימים אחר כך לראות ביוטיוב בלייב איך החללית "דראגון" שראיתם שמשגרים עוגנת בתחנת החלל ואסטרונאוטים פורקים ממנה ציוד, וכמה שבועות אחר כך לראות איך היא נוחתת בחזרה עם מצנחים בים.

איפה לראות / כמה עולה: שיגור טיל זו חוויה קוסמית שמתרחשת בשמים ורואים ושומעים אותה מכל האזור ממרחק של עשרות קילומטרים, כך שלא חייבים להיות אפילו בנמל החלל עצמו. אבל כדאי להגיע לעמדת תצפית מיוחדת שנמצאת בתוך מרכז החלל קנדי אם אתם רוצים שיהיה לכם קו ראייה בלתי-מופרע על כן השיגור, ותוכלו לראות את התהליך כולו. וגם כדי להיות קרובים יותר — נגיד, חמישה קילומטרים במקרה הטוב (זה הכי קרוב שמותר). בנוסף, יש במקום מסכים גדולים עם פרטים על תהליך השיגור ורמקולים משמיעים בקול רם עדכונים והסברים ואת הספירה לאחור וכו'. מרכז החלל קנדי גובה תשלום נוסף על כרטיס לעמדת תצפית כזאת (בד"כ $50 לאדם, אני חושב) *בנוסף* לכרטיס הכניסה. בשני השיגורים שראיתי הכרטיסים המיוחדים האלה אזלו הרבה לפני השיגור עצמו. אפשרות נוספת היא לראות את השיגור ממרכז המבקרים — יש עצים נמוכים במרחק שמסתירים את כן השיגור, אבל מרגע שהטיל מתחיל לטפס בשמים אפשר לראות אותו מצוין, וגם שם יש מסכים ורמקולים והסברים. ואז צריך לשלם רק כרטיס כניסה למרכז החלל. אפשרות שלישית היא לראות אותו ממקום קרוב מחוץ למרכז החלל. כדאי לבדוק מאיזה כן שיגור ישוגר הטיל, ולבדוק במפה מה קרוב אליו. נגיד, מ-Port Canaveral, שזה נמל ימי גדול שנמצא ממש צמוד לנמל החלל מדרום, קרוב לחלק מכני השיגור לפחות כמו מרכז המבקרים, ויש שם חוף רחצה נאה שאפשר לבלות בו בזמן ההמתנה וגם ורציף דייגים. יש ליד הנמל גם מוזאון מדע שנקרא Exploration Tower שראיתי שמציע כרטיסים לראות שיגורים מהמרפסת שלו בקומה שמינית. אבל את האופציות האלה, מחוץ למרכז החלל, לא ניסיתי אז אני לא יכול להגיד עליהן מעבר לזה.

הארוע עצמו: בשני השיגורים שראיתי, אחד מהם בעמדת תצפית והשני במרכז המבקרים, המתנו שעתיים פלוס על מדשאה גדולה עם המון אנשים נרגשים והיה די כיף. אז כדאי להביא דברים כמו שמיכות, כיסאות מתקפלים, קרם שיזוף, צעצועים לילדים, מים ואוכל (למרות שיש גם לקנות במקום), וגם משקפות ומצלמות. אני חושד ששני השיגורים שראיתי היו עמוסים במבקרים בצורה יוצאת דופן ובד"כ יותר רגוע, ואפשר אולי להגיע לנקודה עצמה אפילו רק חצי שעה מראש. אבל אנחנו הגענו כמעט שעתיים מראש לתפוס מקום טוב על הדשא, ובאחד השיגורים (Falcon Heavy) השיגור גם נדחה בארבע שעות נוספות. אולי אפשר לברר מראש עם שירות לקוחות מה צפוי מבחינת הלו"ז. צריך גם להביא בחשבון שלוקח זמן להיכנס למרכז החלל עצמו בגלל החניה ובדיקה בטחונית עם משקף.

קישורים רלבנטיים:
לו"ז השיגורים של מרכז החלל קנדי: https://www.kennedyspacecenter.com/launche…/events-calendar…
פוסט שלי על השיגור הראשון של Falcon Heavy שראיתי מעמדת התצפית Banana Creek
פוסט שלי על הסיור בנמל החלל קנדי כולל שיגור לוויין מזג אוויר שראינו ממרכז המבקרים
פוסט שלי על מרכז המבקרים עצמו
לאחר השיגור המרגש והמוצלח, אתר שמאפשר לכם לראות מתי אפשר לראות לווינים, כולל את תחנת החלל הבינלאומית, בשמים מכל מקום בעולם: http://www.heavens-above.com

שיהיה לכם שיגור מוצלח, ותהנו.

לאחר שנרגענו קצת בשלווה ובטבע, עברנו לגור כמה ימים בנמל, Port Canaveral. שם צפינו בספינות ענק נכנסות ויוצאות, וטיילנו על המזח, והסתכלנו על הדייגים בפעולתם (בעיקר כרישים קטנים, איתם הם הצטלמו ואז החזירו למים).

אבל הסיבה העיקרית שהגענו לשם היא הקירבה לנמל החלל קנדי, שאת הבניינים הגדולים שלו יכולנו לראות כבר מהקרוואן. נמל החלל הוא מאוד ביג דיל באזור. השם הלא-רשמי של כל החוף המזרחי של מרכז פלורידה הוא Space Coast, ורחובות, פארקים ובתי-ספר באזור קרויים על שם אסטרונאוטים או על שם מעבורות החלל צ'לנג'ר וקולומביה. זה הגיוני, בסך הכול, כי הוא כל כך דומיננטי בחיים שם, לא רק בתור מרכז תעסוקה אלא כבר בעצם זה שהתושבים שומעים ורואים בשמיים שלהם שיגור של כל חללית וטיל מאז שנות החמישים ועד ימינו.

אחרי שיגורי הטילים של חברת SpaceX אני עוקב כבר כמה שנים, אז קיוויתי שכשנגיע לפלורידה תהיה לי הזדמנות לראות אחד כזה בלייב. כמה מאוד שמחתי כשהתברר שבתקופה שלנו בפלורידה מתוכנן לא סתם שיגור, אלא שיגור הבכורה של הטיל החדש שלהם, Falcon Heavy! הייתי כותב עוד על הטיל ומה מיוחד בו, אבל עדיף כבר לקרוא אצל יואב לנדסמן כדי להבין על מה אני מדבר כאן: https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1306462242793022&id=140271039412154

בגלל העלות והסיבוך הלוגיסטי החלטנו שרק אני אלך לראות את השיגור, בלי נעמה והילדים. מכיוון שבסופו של דבר היה מדובר בנסיעה של שעתיים בכל כיוון ואולי שלוש או ארבע שעות בסך הכול של עמידה בתורים, כנראה שזו היתה החלטה נכונה.

אז באמת, לאחר שעתיים נסיעה, ושעה וחצי המתנה לכניסה עם הרכב למגרש חניה, ושעה המתנה לבדיקה בטחונית, נסענו אולי חצי שעה באוטובוס פנימי, תוך שאנחנו רואים את מרכז החלל על ההיסטוריה שלו ועל חיי-הבר שבתוכו (כולל, למשל, אליגטורים בתעלות בצד הכבישים). בסופו של דבר הגענו לאתר התצפית הטוב ביותר לשיגור, במקום המכונה Banana Creek, במרחק כמה קילומטרים מכן השיגור עצמו, מעבר לנהר. שם התאספו להערכתי כמה אלפי אנשים נלהבים-ביותר מכל הסוגים, על טריבונות ועל הדשא, ממתינים לשעת ההמראה, אוכלים שותים ומפטפטים ומכוונים מצלמות. מסיבה.

לאחר שחיכינו שם אולי שעה וחצי, הוכרז שהשיגור נדחה בכמה שעות בגלל רוחות חזקות מדי בגובה. אבל לא היה משעמם: כל המקום היה בנוי מסביב למוזיאון שמוקדש לתוכנית אפולו, עם האנגאר ענק שהכיל גם טיל סטורן V מפורק לשלביו; ועל הבמה עלו אנשי נאס"א שתיארו לפרטים מה הולך לקרות וסיפרו כל מיני אנקדוטות.

חצי שעה לפני זמן ההמראה המיועד החדש מצאתי לי מקום מצוין, ובדיוק ברבע לארבע נדלקו מנועי הטיל והוא התחיל לעלות מעלה-מעלה. אני הסתכלתי במשקפת וראיתי *הכול*. הטיל עלה מעל המגדל, ומעל ענני העשן שהשאיר מאחוריו, מאחוריו עמוד של להבה ארוכה יותר מכל הטיל. והלהבה, היא לא פשוט צהובה-בהירה, כמו בתמונות. במציאות היא ממש בוהקת. בוהקת כמו השמש. הרעש סוף סוף הגיע אלינו, קודם כול כמו רעם שמתחיל בפתאומיות ואז מתמשך, ואז זה נשמע כאילו הליקופטר מרחף לנו מעל הראש. הטיל עלה בקצב הולך וגובר, אני הורדתי לרגע את המשקפת כדי לראות איך זה נראה ישר בשמים, ולא יכולתי למצוא אותו — מסתבר שבאותו רגע הוא נעלם מאחורי ענן. תוך כמה שניות אפשר היה לראות אותו מופיע שוב, בשלב הזה כבר קטן בהרבה וגם הלהבה שלו נראתה חלשה יותר במרחק הזה. באוויר הדליל בגובה הזה גם הלהבות התחילו להיראות פרושות כמו מניפה, ואפשר היה כמעט לראות את הלהבה של כל אחד מהמנועים בנפרד. הקהל ואני היינו באקסטזה, עם צעקות ותשואות על כל הכרזה על פעולה מוצלחת שהטיל ביצע.

כשכבר בקושי יכולתי להבחין בפרטים של הטיל ההולך-ומתרחק, גבוה בשמים, הוא התפצל פתאום לשלושה חלקים, כמו פרח שנפתח. החלק האמצעי המשיך ישר ואילו שני המאיצים נפלו משמאל ומימין והתגלגלו לצדדים, ואז התיישרו והדליקו לכמה שניות את המנועים שלהם בלהבה צהובה-כתומה, רחוקה כל כך שכל מה שנשאר ממנה היה רק צבע. המשכתי לעקוב אחרי זוג המאיצים שהמשיכו להתרחק עד שכבר אי אפשר היה לראות אותם. אבל אחרי דקה בערך הם חזרו, ואפשר היה לראות בשמים את הלהבות שלהם, ומעליהם המאיצים עצמם. פתאום הלהבה של אחד מהם כבתה, ואני דאגתי שהמנועים שלו כשלו ושהוא הולך לצנוח ולהתרסק, אבל אז גם הלהבה של השני כבתה אז נזכרתי שזה חלק מהתהליך המתוכנן, ואחד מהם כנראה פשוט מקדים את השני מאיזו סיבה. המאיצים המשיכו להתקרב וליפול ארצה, ונראו כמו קיסמים שנופלים ממגדל גבוה. אבל הם המשיכו להתקרב וכשיכולתי ממש לראות את הפרטים שלהם, הם הדליקו שוב את המנועים וקצב הנפילה שלהם נעשה איטי יותר. הם הלכו והתקרבו לקרקע, רחוק באופק, והאטו עד למגע עדין בקרקע מאחורי שורת עצים.