לאס וגאס היא עיר מצוינת ללקק בה את הפצעים. במחיר של מה שהיה עולה לנו חדר קטן במוטל מפושפש במפרציה, אפשר למצוא, אם מחפשים בזהירות, סוויטה גדולה ויפה עם שני חדרי אמבטיה ומטבחון, ונוף, וחניה חינם, ובופה כמעט חינם, בזמן שאנחנו מתעדכנים בטלפון בעלויות המאמירות ובזמן המתמשך של תיקון המשאית שלנו בבארסטו.
צריך לדעת איך לחפש, אומנם. באמצע שבוע, לא בזמן כנסים, ולהפעיל בדיוק את כרטיס המועדון הנכון ולנצל את הנקודות שלו בזמן. לי אין מושג איך עושים דברים כאלה אבל נעמה מעולה בזה, אז הילדים יכלו ליהנות לקפוץ בין המיטות ולהתרוצץ במרחב הגדול בהרבה מהקרוואן, ולראות טלווזיה ולהרכיב יצירות בלגו, ואנחנו מהראש השקט שלא צריך לסדר ולנקות כל הזמן, וכולנו התעגלנו היטב בבופה אכול-כפי-יכולתך הענק והעשיר שבו אכלנו בראנץ' כל בוקר עד שאחר כך לא יכולנו להכניס אפילו פירור לשארית היום. בעיקר נעמה העסיקה את הילדים, בזמן שאני השלמתי שעות ופרוייקטים בעבודה, רוב הזמן מהלובי. היה לי נוח שם. מסתבר שבשנים האחרונות הרבה מהמלונות הגדולים על הסטריפ בנו מגדלי מלון ממותגים צמודים בלי קזינו ובלי עישון, וזה התאים לנו.
בסך הכול היינו בלאס וגאס בדיוק שלושה שבועות, רוב הזמן במלונות Vdera של Aria ו-Delano של Mandalay Bay, ובזמן שהיה כנס הלכנו לדירת Airbnb. ולסיום התאכסנו לשני לילות במלון Luxor, שהיה הרבה פחות נוח לנו אבל עם ארכיטקטורה מדהימה, בנוי כולו כמו פירמידה ענקית עם חדרים בפאות ומעליות אלכסוניות (למעשה רכבל) בצלעות. שם גם לקחתי את הילדים לתערוכה עם חפצים שהוצלו מהטיטאניק הטבועה. עניין אותי מאוד לראות איך אנשים חיו אז, ולמרות שזה ספציפית פחות עניין את הילדים, הם התעניינו בסיפור עצמו, שממילא רציתי שיכירו. עשו את זה נחמד: בכניסה כל אחד מאיתנו קיבל עותק כרטיס עלייה להפלגה של אחד הנוסעים האמיתיים מהטיטאניק, וכשסיימנו את התערוכה יכולנו לעבור על כותרות העיתונים מאותה תקופה שהוקרנו על הקירות ולבדוק אם הנוסע של כל אחד מאיתנו שרד או טבע, מורבידי ככל שיהיה. וחוץ מזה נעמה לקחה את הילדים להופעת קרקס ב-Circus Circus, ועשינו עוד פעילויות בעיר, אבל על זה אכתוב בהמשך.
דאגתי קצת איך הילדים, ואנחנו, נתמודד עם השינוי באורח החיים, להיות מחוץ לבית לתקופה כל כך ארוכה. אז השינוי עצמו לא היה קשה בכלל, לאף אחד מאיתנו לא שינה כל כך איזה מלון זה בדיוק. אבל מה שכן היה קשה, גם לנו וגם לילדים, היו ההבדלים בתנאים: פתאום יש מכונת כביסה, פתאום אין, בחדר מלון הזה יש מקרר גדול אז צריך לקנות אוכל כדי שלא נצטרך לאכול בחוץ, ואז בחדר החדש אין מקרר אז צריך להיפטר מכל האוכל מהר, ובשני הלילות האחרונים כשהילדים גילו שאין להם סלון לשחק בו הם היו מאוד אומללים. לא נראה לי שהיינו יכולים לעשות את הטיול הזה רק במלונות. אי-הוודאות לגבי סדר היום מציקה כל הזמן.
לכן, כשהגיעה ההודעה שהמשאית שלנו מתוקנת, שמחנו להתארז לאוטו ולנסוע. וגאס היתה טובה אלינו, אבל די, מספיק. קצת אחרי מעבר הגבול לקליפורניה עוד יצא לנו לראות מהכביש את תחנת הכוח Ivanpah, תחנת הכוח הסולארית בגדולה ביותר בעולם, שדה המראות שלה נראה כמו ים כסוף ומגדלורי-ענק זוהרים מתוכו. עצרנו לחצי יום שוב בבארסטו, בשביל הסידורים של להחזיר רכב השכרה ולהעביר כיסאות בטיחות וכל זה, בזמן שאני לקחתי את הילדים לדיינר החמוד שאכלנו בו בפעם הקודמת. בסוף נכנסנו כולנו שוב למשאית המוכרת שלנו, עם הקרוואן מאחורינו שצריך, וחזרנו לדרכים. התחנה הבאה: סן-דייגו.
mvimg_20181015_1218422

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s