בהזדמנות שאנחנו בבורלנגטון, וורמונט, הלכנו לראות מוזיאון מדע שמוקדש לאגם צ'מפליין, שהוא חלק מהגבול בין מדינות ורמונט וניו-יורק, וחלק ממערכת האגמים הגדולים. הרבה ממנו היה מוקדש לאקולוגיה ולהיסטוריה של האגם, והיה בו גם חלק של פעילויות יצירתיות לילדים עם מוצגים שלא ראיתי בשום מקום אחר, חלקן בשיתוף עם מחלקת הניו-מדיה של קולג' מקומי. היה מוצלח בהרבה משחשבתי — מלכתחילה הלכנו לשם פשוט כי הוא היה קרוב, אבל הילדים היו מרותקים ליום שלם ולמדו המון.

עם סיום הכנס המשפחתי תם פרק בטיול שלנו. כל המסע שלנו מזרחה היו תחום בין שני תאריכים של ביקורים מהארץ, שנתן לנו בדיוק חודשיים להגיע מסן-פרנסיסקו למסצ'סוטס. ובזמן הזה גם רצינו לראות את כל מה שיש בדרך. אז יוצא שבעיקר נסענו, הרבה, ותיירנו הרבה, אבל ספרנו כל יום, כי כל יום מנוחה בא על חשבון משהו שאולי נרצה לראות במזרח. אבל מרגע שסיימנו עם ארועים שנגמרו בלו"ז מראש, יכולנו לחזור להיות ספונטניים ולנסוע איך שבא לנו באותו רגע ובאיזה קצב שמתאים לנו. בעצם המגבלה היחידה שלנו כרגע היא רק מזג האוויר (החורף המתקרב) שבעטיו החלטנו לוותר על קוויבק.

אז נסענו לבלות כמה ימים בוורמונט, לנוח ולהתאפס ולתכנן. הדרך לשם יפהפיה, עם יערות בעיצומה של שלכת, פאזל משוגע של צבעים מירוק עמוק דרך ירוק בהיר וצהוב ועד אדום. ולא אדום כמו "גוון אדום יחסית למה שהייתם מצפים מעלים של עץ", אלא אדום ממש, אדום כמו חלודה, אדום כמו דם.

חנינו באחד החניונים היותר-נעימים ונוחים שיצא לנו לחנות בהם, אז נשארנו ארבעה לילות במקום השניים שתכננו. בין לבין הלכנו לראות את מפעל הגלידות של בן&ג'ריז, ולמוזיאון מדע שמוקדש לאגם צ'מפליין הסמוך.