האקדמיה למדעי הטבע של אוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה היא מוזיאון טבע סטנדרטי למדיי מז'אנר הפוחלצים-ושלדי-דינוזאורים, אבל שני דברים היו שם מעניינים ויחודיים בשבילנו.

קודם כול, נמצא שם שלד הדינוזאור הראשון שהורכב והוצג (הדרוזאורוס, 1858), והיה לי מעניין לראות את התצוגה שמתארתאיך התפישות לגביו השתנו משנת גילויו ועד ימינו.

img_20171130_110311

ושנית, תערוכה נהדרת שמציגה ביצים, קינים ואפרוחים של דינוזאורים, שהייתה גם מרתקת לי וגם כיפית לילדים.

אני מתפתה להגיד ש"מכון פרנקלין" בפילדלפיה זה מוזיאון המדע הטוב ביותר שהיינו בו, והסיבה שאני בכלל מתלבט זה כי אני חושב שאולי פשוט נעשינו טובים יותר במוזיאוני מדע עם הזמן, מה גם שהילדים גדלו. בכל אופן — בזה הכי נהננו ולמדנו בו עד עכשיו. הוא נמצא בבניין ישן ומרשים, ישר עם נוף למוזיאון האומנות של פילדלפיה עם המדרגות המפורסמות מ"רוקי", ובסך הכול מרגיש מאוד רציני. והוא ענק — היינו שם יומיים שלמים ובדיוק הספקנו להציץ כמעט על כל התערוכות, ובכיף היינו יכולים להיות שם עוד הרבה. כל תערוכה עוסקת בנושא מדעי לא-טריוויאלי, גם לעומק וגם בהרחבה, עם מוצגים שהילדים יכולים להפעיל בידיים וגם כיף להם וגם מתחבר ישירות לנושא.

בין השאר היו שם (אני שם מלא תמונות כי הכול היה כל כך מגניב, ומצטער שלא צילמתי עוד): תערוכה על הלב ומחזור הדם, כולל לב ענק שהילדים יכולים להתחזות לכדוריות דם ולטפס לתוכו ולעבור סירקולציה, ועוד מלא מוצגים מסביב לזה, כמו סוגי מתכות בהמוגלובין אצל חיות שונות, ומשחק DDR שהילדים צריכים לרקוד לפי התנועה של הדם בין החדרים והפרוזדורים השונים; ותערוכה על גיאולוגיה, איך הנוף מתעצב על ידי כוחות שונים, טקטוניים וארוזיה וכו'; ועל מכונות וחלקי מכונות, ומנגנונים של שעונים; ועל תעופה, וכוחות אירודינמיים, שמתוכו הילדים הכי נהנו ללמוד לקפל מטוסי נייר; ומנגנונים של רכבות, החל במנוע וכלה בצורת הגלגלים, והכי היה להם כיף שהיה שם גם קטר ענקי שהילדים היו יכולים להיכנס אליו, ולהתחבא במכל הפחם ולהעמיד פנים שהם חתיכות פחם עד שתפסתי אותם וזרקתי אותם לתא הבערה ויכולנו להמשיך; ועל חקר פלנטות זרות, כולל משחק בניית רוברים שיצליחו לתפקד על פני השטח במאדים; ועל מבנה המוח. ועל הדרך גם נכנסנו למציאות מדומה ונכנסנו לתוך ספינה טרופה ופגשנו לווייתן, ולתוך כלי דם.

לאחר שטיילנו באתרים ההיסטוריים של פילדלפיה והילדים כבר היו תשושים מרוב כובד ראש וסיפורים שלא מעניינים אותם, הלכנו עוד בלוק וחצי עד לכיכר פרנקלין, שמלא בפעילויות פנאי ונופש לכל המשפחה, ועכשיו לקראת החגים גם בפעילויות חורף וכריסטמס מסורתיות. אז שיחקנו בגן השעשועים, ורכבנו על הקרוסלה, וכששקעה השמש החלה הופעת אורות מסונכרנת עם מוסיקה שהייתה מרגשת במיוחד לקטנים. ואז הלכנו לאוהל שהוקם לקראת החגים ושתינו שוקו חם עם מרשמלו, ואחרי שהתאוששנו בנינו וקישטנו בית ג'ינג'ברד (יונתן בנה והינדס, והאציל את סמכויות הקישוט של רוב הקירות לאחיו). ואז חזרנו לאוטו והביתה. אחרי יום כזה, הילדים נרדמו עוד לפני שיצאנו מהחניון.

ככל שאנחנו מדרימים, מבוסטון דרך ניו-יורק ועד פילדלפיה, הנוף משתנה, מהרוגע הפסטורלי של ניו-אינגלנד לכובד הראש של האזור האמצע-אטלנטי. העצים סיימו מזמן להשיר את עליהם, והכבישים כבר לא מתפתלים בתוך ים ירוק עולץ ומעודד כמו פעם, אלא ביערות מונוכרומטיים של ענפים וגזעים חשופים, צלליות באפור יותר כהה על רקע מה שנשאר מאור היום, המעונן תמידית, של נובמבר ודצמבר. קר, קר, קר, קר. לעצים קר, לציפורים קר, לאנשים קר. את שני האחרונים כבר בקושי אפשר לראות, אבל לעצים אין לאן לברוח אלא לתוך עצמם, והם מפנים את גבם לעולם בשלוש מאות ושישים מעלות. גם הבתים. אלה כבר לא בתי עץ, אלא בניינים גדולים וכבדים, בני ארבע קומות ויותר, העתיקים מביניהם בסגנון הניאו-קלאסי, והחדשים מלבנים אדומות, או מצופים בטיח אפור.

***

פילדלפיה, "עיר האחווה", היתה הבירה הראשונה של ארצות הברית. מלכתחילה היא הוקמה על ידי וויליאם פן כמרכז של סובלנות דתית, דגם מתוכנן וזוהר של מה שהעולם החדש יכול להיות, עם כיכרות ציבוריות גדולות ושדרות שמקשרות ביניהן. הבירה עברה אומנם לוושינגטון די.סי, אבל הרבה מוסדות פדרליים עדיין נמצאים בפילדלפיה, והעיר מלאה להתפקע במוזיאונים ומרכזי תרבות, משקיפים על השדרות ועל הכיכרות. כל הכיכרות הם חלק מתוכנית האב של העיר, אבל לכל אחת מהן אופי משלה: פארק גדול, או מעגל תנועה ענק מסביב למזרקה מפוארת, או אזור בילויים וספורט, וכולם מקיפים את בית העירייה שבמרכז.

בין כיכר וושינגטון לכיכר פרנקלין נמצא כמעט כל סיפור ההקמה של ארצות הברית, שהלכנו לראות בטיול רגלי אחד: גילדת הבנאים, שם התכנס הקונגרס הקונטיננטלי הראשון, והיכל העצמאות, שם הוכרזה עצמאות ארה"ב על ידי נציגי שלוש-עשרה המושבות, ופעמון החירות המפורסם, וגם מוזיאון שמוקדש לחייו של בנג'מין פרנקלין, נציג פנסילבניה ובן העיר.

כשסיימנו, הלכנו לכיכר פרנקלין לבלות קצת. אבל על זה בפוסט הבא.

כניסה רכה וחגיגית לפילדלפיה: פגשנו חברים במרכז העיר ליד בית העירייה היפהפה. כל העיר בהכנות לחג המולד ומלא בשווקים עם אוכל מיוחד וממתקים ואווירה חגיגית. הלכנו לאכול פאי בשר ושאר דברים חמים, ואז הלכנו לשוק חג המולד בסגנון גרמני בכיכר ליד, והקשבנו למזמורים והצטלמנו עם "נסיכת חג המולד" שהגיעה במיוחד ממינכן.

המשכנו לרחבת ההחלקה על הקרח וראינו את הילדים שלנו נאחזים במעקה כמו טובעים במשך חצי שעה ואז יוצאים מאושרים ומבקשים עוד פעם. אחר כך הלכנו לכלבו "מייסיז" ליד לראות את התצוגה של סיפור "מזמור חג המולד" הבובות של חלון ראווה ותפאורה, אבל מכיוון שאנחנו מכירים את הסיפור רק בקווים כלליים והילדים בכלל לא, זה די עבר לנו מעל הראש. ובכל זאת היה יפה מאוד.