נסענו למוזיאון התחבורה הציבורית בברוקלין עם חברים. כל המוזיאון הוא למעשה תחנת סאבווי לא פעילה, אבל שעדיין מחוברת לרשת הרכבות. אז יורדים אליו במדרגות של סאבוויי, וכולו אולמות ומחילות תת קרקעיות. בקומה העיקרית יש תערוכות ומוצגים על ההיסטוריה של התחבורה הציבורית בניו-יורק. ואילו בקומה התחתונה, איפה שהרציפים הישנים, חונות המון רכבות וקרונות עתיקים, כבר מתחילת רשת התחבורה בניו-יורק מסוף המאה התשע-עשרה, שאז הרכבות היו בכלל עיליות ולא תחתיות. וכל הקרונות פשוט עומדים על הפסים ליד הרציפים ואפשר להיכנס אליהם. נראה שפשוט הסיעו את המוצגים לשם דרך רשת הסאבוויי, שזה יופי של שילוב בין מיקום של מוזיאון לנושא שלו. (אם כי גורם לבעיות נגישות עם העגלה.)

בהתחלה פשוט הסתובבנו בין המוצגים השונים — אחת החברות עבדה כקונדקטורית בסאבוויי וידעה לספר לנו הרבה דברים — והילדים עשו פעילויות יצירה של ילדים. אחר כך נפרדנו, והלכנו לסיור על ההיסטוריה של הרכבות השונות מאז ועד ימינו.

ניו-יורק היא עיר ותיקה. קל לא לראות אותה כך אם משווים אותה לבירות האירופיות הגדולות, אבל בהרבה מובנים גם הבירות האירופיות הגדולות אינן באמת ותיקות, כי חלקים גדולים מהן נבנו מחדש לאחר ההרס הנורא של מלחמות העולם, שניו-יורק יצאה ממנו ללא פגע. "נבנו מחדש" לא רק מבחינה פיסית; כי כל המוסדות והבניינים שינו תפקיד ורוקנו מתוכן. האימפריות הרי התפרקו. מה שנשאר לראות זה היסטוריה, שרידים של גדולת-עבר שנטועים בין גורדי שחקים ובנייני מגורים מודרניים שכמותם יש בכל עיר גדולה בעולם. כמו הפסל של המלכה ויקטוריה בכיכר מחוץ לארמון באקינגהאם, מוקפת כמו השמש בכל מושבות האימפריה הבריטית, מהודו ועד דרום-אפריקה. כמו העיר העתיקה בירושלים, שכבות-שכבות של שלטונות ועמים שהחזיקו בה לזמן קצר, או ארוך, עד שהוחלפו על ידי אחרים. "כאן היה פעם". ואפשר לראות מה היה פעם, בטח, אבל היום כבר יש פה דברים אחרים.

לא כך ניו-יורק. העיר העצומה, העשירה כקורח, המתפרצת און, המתנשאת והזחוחה להדהים, אינה מכירה שום נוסטלגיה או התרפקות על העבר. היא כבר, היא עדיין, היא עכשיו, היא תמיד, פשוט בירתה דה-פקטו של האימפריה האדירה ביותר עלי אדמות. את זה אפשר לראות, כידיעה פשוטה ומובנת מאליה, בכל רחוב וסימטה, החל מהשדרה החמישית ועד לאחרונת מנהרות התחזוקה בקווי הסאבוויי בברוקלין.

ולא שאין לה עבר. הוא שזור בזה של ארצות הברית. ניו-יורק היא הרי מרכז הסחר והפיננסים של היבשת כבר מאז תחילת המאה התשע-עשרה, כשהושלמה תעלת אירי, ועלייתה של ארצות הברית היא גם עלייתה. כמעט כל המקומות שביקרנו בהם, שמרכזיים לחיי העיר, קיימים כבר מאה וחמישים שנה: הספריה הציבורית; השדרות; הסנטראל-פארק. אותם בניינים, אותם רחובות, אותו אורח-חיים משמשים ברציפות את אנשי מרכז העולם. לבקר בניו-יורק, להצטרף לחיים האלה, גם אם באופן זמני, זה לבקר בתוך היסטוריה שהיא כולה הווה.

גן החיות בברונקס ענק ומרשים, וכולל מגוון עצום של חיות ומינים נדירים של כל מיני יצורים שאפילו לא ידעתי שקיימים, בתצוגות מרווחות ומושקעות. מצד שני, גם הגן עצמו מגניב — הוא עתיק ממש (מהמאה התשע-עשרה, בנוהל), וחלק גדול מהתערוכות נמצאות עדיין בבניינים המקוריים עם פסלי האבן והפיתוחים על הקשתות בכניסה ושאר דאווין. היינו שם יום שלם, אינטנסיבי מאוד, ועדיין אני לא חושב שראינו רבע ממנו. בכל אופן נהננו מאוד, וכך גם הילדים (שקיבלו בשעה האחרונה הזדמנות להוציא קצת אנרגיה באזור המשחק, לפני הנסיעה לקרוואן).

לאחר שסיימנו עם בוסטון וסביבותיה, נסענו שלוש שעות דרומה לשיא של הטיול בחוף המזרחי — ניו יורק! בשבוע הראשון החנינו את הקרוואן בדרייב-וויי של חברים בצפון ניו-ג'רזי, ומשם התחלנו בגיחות קצרות ומהוססות לתוך התפוח הגדול כדי להבין לאט ובזהירות איך בדיוק עושים את זה עם הילדים.

ביום הראשון חנינו בסטאטן איילנד ונסענו במעבורת למנהטן, שעברה כמעט ממש ליד פסל החירות, והרגשנו כמו מהגרים מאירופה בתחילת המאה העשרים. עשינו פיקניק בבאטרי-פארק ומשם לקחנו סאבוויי לטיים-סקוור, כדי לספק לילדים את מלוא הלם התרבות כמה שיותר מוקדם. טיילנו מתחת לשלטי הפרסומות הענקיים וגורדי השחקים, ועשינו סיבוב בחנויות-דגל מפוארות (דיסני, מ&מ, טויז אר אס).

ביום השני נסענו לסנטרל פארק (נעמה מוצאת חניה בקלות גם במנהטן, מסתבר) לפגוש חברים, ואחר כך טיילנו בו קצת וראינו את פסל "עליזה בארץ הפלאות" המפורסם. גילינו שיש שם בריכה שאפשר לשכור בו סירות מפרש על שלט רחוק, שהיה מגניב מאוד ונראה לי גם מלמד יפה את הילדים ואותנו איך סירות מפרש עובדות.

ביום נוסף הלכנו לגן החיות הענקי והמרשים בברונקס, אבל זה כבר נושא לפוסט משלו.

בין לבין בילינו עם המארחים שלנו בניו-ג'רזי, וישנו עוד שני לילות אצל חברים בלונג-איילנד, אז בילינו עם המשפחות והלכנו לאטרקציות הפרווריות המקומיות — מוזיאון ילדים, ספריה, חוות דלעות לליל כל הקדושים, וגולת הכותרת, טריק-או-טריט בעיירה בליל ה-31 באוקטובר.

כשנגמר השבוע והרגשנו שאנחנו כבר מבינים פחות או יותר איך העניין הזה של הניו-יורק עובד, עברנו לפארק קרוואנים על גדות ההאדסון בג'רזי סיטי, מרחק תחנת רכבת תחתית אחת ממנהטן. הוא ישמש אותנו כבסיס לחקר העיר בצורה הרבה יותר אינטנסיבית.