בתור הפסקה מתודית מתמונות של נוף מדברי, קצת על איך זה לחנות חניה מבודדת, בלי חיבורי מים וחשמל וביוב, מה שנקרא בז'רגון קרוואנים drydocking או boondocking. יצא לנו לעשות את זה כמה פעמים, בעיקר בחניונים באתרים מרוחקים שאין בהם חשמל ומים בכלל, לתקופות של כמה ימים עד שבוע. (יש אנשים ומשפחות שבאופן קבוע עושים בונדוקינג הארד-קור, וחונים באמצע המדבר או ביער גם למשך שבועות כל פעם. אבל הם ערוכים לזה במיוחד – למשל, יש להם מערכים סולאריים גדולים מותקנים על הגג).

כתבתי בעבר שזה אומנם לא כמו לגור בבית רגיל, אבל שזה גם לא כמו לגור באוהל. האורות עובדים. יש מים זורמים, חמים וקרים. אם קר, אפשר להדליק הסקה. המקרר ממשיך לעבוד (על גז). את האוכל אי אפשר לחמם במיקרוגל, אבל אפשר על הכיריים. אי אפשר להכין קפה במכונת האספרסו, אבל אפשר במקינטה (ויש לנו מטחנה ידנית). המזגן לא עובד אבל אפשר להפעיל את הוונטה האימתנית. אפשר להטעין טלפונים וטאבלטים, פשוט צריך לזכור לחבר אותם למטען מצת-רכב בארון מתחת לטלוויזיה ולא לשקעים הרגילים.

בקיצור, יש תחליף סביר לגמרי להכול (למעט למזגן, ורק אם חם מאוד) – כל עוד יש משאבים. אם המים נגמרים אז אין מים, ואם אחד ממיכלי הביוב מתמלא אז אי אפשר להשתמש בכיור/מקלחת/שירותים הרלבנטיים, ואם הגז נגמר אז אין מקרר וכיריים והסקה ומים חמים. ואם המצבר נגמר, אז שום דבר לא עובד, כולל מערכות מבוססות-גז וכולל מים, כי המצתים החשמליים ומערכות הבקרה והמשאבה כן עובדים על חשמל. ואז הקרוואן באמת הופך לאוהל (עם כיריים בלבד). אנחנו מאוד משתדלים להימנע מהמצב הזה.

את המצבר צריך למלא כל יום-יומיים-שלושה על ידי הפעלת הגנרטור לאיזה שעתיים (ובזמן הזה גם אפשר להפעיל מזגן, אם רוצים). מיכל ה-200 ליטר מים שיש לנו יכול להחזיק לנו בין כמה ימים לשבוע, אבל אפשר גם למלא אותו מג'ריקנים אם באמת צריך. מביוב אין דרך להיפטר, צריך פשוט לסיים את החניה ולנסוע לבור ביוב. בשימוש זהיר, מיכלי הביוב מספיקים לנו בדיוק לשבועיים, שזה גם השיא שלנו.

בקיצור, ההבדל גדול בין חניה עם חיבורים לחניה בלי חיבורים הוא לא כל כך במה יש ובמה אין, אלא בזהירות שצריך להשתמש בה בכל דבר. אנחנו באמת צריכים את האור הזה דולק בלילה? אולי נדחה את שטיפת הכלים ליום האחרון, ליתר ביטחון? לא נרוקן את האמבטיה בין הילדים, הם יכולים להתרחץ באותם מים. יש לנו מספיק דלק לגנרטור? באילו שעות, אם בכלל, מותר להפעיל אותו מבחינת רעש?

אורח החיים הזה דורש להיות מודעים לכל המשאבים שאנחנו משתמשים בהם. זה לא סדר יום ספרטני, יש לנו הכול, אבל שום דבר לא מובן מאליו, כל דבר אנחנו צריכים לספק ולשים לב. מבחינתי זאת חוויה חזקה מאוד של חיבור לצרכים הפיסיים של החיים שלנו.

נפרדנו מהחברים החדשים שלנו ועזבנו את מערב יוטה לכיוון מזרח המדינה, לפארקים הלאומיים ארצ'ז וקניונלנדס. זאת היתה נסיעה של בערך ארבע שעות אבל ישנתי את רובה אז אני לא יכול להגיד על הדרך כמעט כלום. ואז חנינו בחניון קרוואנים של הפארק הלאומי Arches, שלמרות שלא מספק חשמל ומים היה אחד הכיפיים והנעימים ועם נוף נהדר. פארק ארצ'ז נמצא במישור, בלי נהרות או הבדלי גובה משמעותיים, עם סלעים בצורות משוגעות מוקפים בחול אדום-אדום ורך-רך. מה שהופך את הפארק להכי נגיש ונעים עם ילדים קטנים, כי כיף להם גם עם החול וגם עם הסלעים המעוגלים והנוחים-לטיפוס.

שלא כהרגלנו יצאנו לדרך מאוד מוקדם ולכן גם הגענו כמה שעות לפני השקיעה, אז היה לנו זמן לטיול רגלי: הלכנו לראות את Tapestry Arch, ובדרך הלכנו אומנם קצת לכיוון הלא-נכון אבל זה היה בסדר גמור כי הילדים שיחקו החול וחקרו את הטבע באזור. במיוחד נהנתה שירה, שצללה פנימה והחוצה בחול כמו דגיגת-מדבר.
למחרת נסענו לראות את Sand Dune Arch שנמצאת בתוך נקיק בתוך הסלע, שכולו מרוצף בחול נקי. הילדים עברו מתחת לקשת והתגלגלו בדיונות וחקרו את ההמשך הצר של הנקיק, עד שמיצינו את העניין וחזרנו למחנה.